מילים ולחן: אהרן רזאל
מתוך האלבום "שיר ציון"

בואו, בואו, בואו צעירים
בואו ואראה לכם מקום
בואו אגלה לכם מקום
שנמצא אצלי בלב
השכונה שבה גדלתי

בואו, בואו, בואו ותכנסו
לאחד מבתי הכנסת
המתרוקנים שם לאחרונה

ואם תבואו לפנות ערב, לעת שקיעה
תתפסו אותם, אולי בשעת מנחה
אז בואו, בואו, בואו צעירים
לכו, תגידו מנחה
תשלימו מניין לזקנים האחרונים של השכונה

שם, ליד "שלום פלאפל"
או למטה יותר בסמטה
בואו לעת שקיעה, בואו...

את האנשים הפשוטים, אלה שבשוק עובדים
אלה שילדיהם עברו מזמן לשיכונים בפרברים
אך באים לבית הכנסת שנפטר,
לא עלינו, אחד ההורים
לכו תראו שם איך שיושבים על ספסלים
שלושה אחים מבוגרים עם זיפים על הפנים
ועם כיפות כאלה, שאפשר לראות
שהם שמים רק כשנכנסים, ואחר כך מורידים
והם אומרים קדיש על הנפטר בסוף התפילה,
בעמידה, בהכנעה, אולי עם איזו דמעה של חרטה
והם אפילו לא יענו לפלאפון שמצלצל פתאום
כי אחד שכח לכבותו,
למרות השלט בכניסה...

אולי תראו גם את נעלי הבית
הפשוטות, הבלויות, המקומטות,
שלרוב גם לא מתאימות,
לכפות הרגליים העייפות של הגבאים.
ולא קשה לדעת מי הגבאים,
שקומתם תמיד כפופה,
והליכתם קצת נמוכה,
מתוך צניעות וענווה, ואולי מתוך זקנה
אך באמת משום שמחלקים הם כוסות של תה
ושל קפה למתפללים שם
כבר חמישים שנה..

אז בואו, בואו, בואו צעירים...

אולי תראו את הזקנות בעזרת נשים
איך שהן מתפללות ללא סידורים
אלה שלקרוא אף פעם לא למדו,
אך לתפילה מוקדם בבוקר, כל שני וחמישי
כשמוציאים ספר תורה הן התעוררו
אז התעוררו, התעוררו, ואולי תראו...
איך שאחרי התפילה קוטפות עלי גפן מהשכנה
וממלאות אותם באורז שאחד, אחד הם בדקו
הוי כמה אורז, לא תאמינו,
שהן בדקו בחייהן בסבלנות ואמונה
על שרפרף מחוץ לבית או במטבח בעמידה,
במקום המדיטציות, והשיאצו והפסיכולוגים
והסדנאות והספרים, שכולם בולעים,
שכותבים לך על אושר ושלווה
אבל זה לא בא.

הביטו באלה נשים צדקניות
הכפופות המקומטות
שאף פעם לא זוכות
בשום פרס על מפעל חיים
אך צריך להודות
שרק אלה, כמה חיים שהן עשו
כי עשרה ילדים בחדר אחד קטן גידלו
את בעליהן לפני החתונה, בקושי הן פגשו
אך כשאת האורז הן בדקו וניקו,
דבר אחד להשאיר שם ביקשו
וזו אהבה לילדיהן שיחיו
ובעליהן שיחיו...

אז בואו אתם הצעירים המבטיחים
אני רואה אתכם פה בסמטאות
מסתובבים ובאים והולכים
שמשכירים פה בשכונה
דירת חדר ישנה ורעועה
שמעל עדיין גרה בעלת הבית הזקנה
בשם סבתא מזל או שמחה
או טובה, או חתון, ימימה, עדינה
לא יודע מה
אם היינו מעריכים ומאמצים
את היופי התמימות והפשטות
שהם שומרים בחייהם
עוד מהכפר בצפון עירק
או פרס או כורדיסטאן
ועמוק בתוך ליבן
כמה שהן אוהבות אותנו גם...

לכו צעירים, לכו
בקרו בית כנסת בשעת מנחה
אני יודע, זה לא פשוט
לפתוח את הדלת בפעם הראשונה
אבל תפתחו את הלב
לקולו הצרוד של בעל התפילה.

אילו ידענו את השמחה
שידעו פה הקירות
בבריתות, בר מצוות, שבת חתן
כבר כמה דורות
וילדים שזוחלים על הרצפה
אוספים סוכריה אחר סוכריה
ושמים אותה בשקית הטלית הריקה
של אבא
אילו ידענו את השמחה
סוכריה אחר סוכריה
סוכריה אחר סוכריה...

אז בואו, בואו, בואו צעירים...

הבא בתור